אז הגענו כולנו לסדנה כולשהיא: מודעות עצמית או סדנה בבישול או סדנה לימודית בחינוך ילדים וכו' וניסינו להבין את המטאפיזיות סביבנו: מהי יישות ומהו אלוהים כנגדה, מהי אמונה באל אחד ומהם ריבוי אמונות...מונותאיסטיות או פגניות ? תיכף נבין יותר....
אמונה וצבא שמיים: אמונה היא מתנה משמיים כך נאמר, האמונה באל אחד היא נאצלת ואינה ניתנת להבנת השכל. האמונות הם אמצעי ולעיתים קרובות גם כלי אותו האדם מסגל לעצמו על להתמודד עם העולם הגשמי והרוחני ביחד וכל אחד לחוד. האמונות יכולות להיות קשורות לאינטואציה או לפסיכולוגיה בסיסית של חוכמת חיים שלנו, לעיתים גישה זו מקבילה לאמונה ביישות או יישויות עוזרות המסייעות לנו להתמודד עם החיים, כמו נשמה אוהבת או נפש מלמדת כפי שנבאר בהמשך... לאנשים המאמינים ברוחניות היישות יכולה להיות קשורה למיסטיקה או לאיחוד רוחני, ואף לקידום בעולם הרוחני (גם שם יש דרגות), יש לציין על רגל אחת שיש ארבעה עולמות עליונים וארבעה תחתונים (עולמות אבי"ע), יש עשרה ספירות וגם שבעה רקיעים ועוד שניים עשר מזלות שלכל אחד כוכב משלו וזה רק מעט שבמעט מצבא השמיים המכיל: קדושים, מלאכים, שרפים, חיות קודש וכו'...לאחד את כולם באדם אחד אומרים:"שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד"...
מאבק אלוהים ויישיות: ניתן לתת דוגמה פשוטה לקשר המטאפיזי היום יומי בין בני האדם, בו יש עצה וממכר בינהם, אם בקידום חייהם הגשמיים כגון אהבה, יופי, ידע, או רוחניים כגון תיקונים של הזוגיות או הצלחה בעסק ועוד..כך אדם הפוגש אנשים אחרים בסדנה כולשהיא מתקשר עם "האני" של האחר על מנת להשיג ידע או להחליף מתכונים להצלחה בחיים. אם כן נשאל מהו "האני"?: יש "אני" בשר ודם שאיתו נולדנו, הוא המהות שלי (למשל הזיכרון שלי המחשבות שלי), התודעה האינדוודואלית שלי בעלת חוקיות פנימית משלה, כפי שאומר מרטין בובר "עריסתה של האמת שלי"(בובר, 2003). ויש עם מי מקיים "האני" זיקה הדדית – כמו "אתה נצחי" המחובר לאלוהים, קרי, הדיאלוג בין האלוהים לאדם או "אתה יישותי" הוא הדיאלוג בין האני ליישות (יש לציין שהיישות היא אנרגיה קוסמית ולה מודעות עצמית).
חזרנו לסדנא, לעיתים יש דיכוטומיה בין היישויות המתווכות בין "האני" של האנשים בסדנא, כלומר אין קשר בינהם, זהו קיטרוג המגיע "מלמעלה למטה" או לעיתים יש היררכיה ביניהם, זה קיטרוג המגיע אליהם "מלמטה למעלה" (שימו לב שאלוהים עושה הפרדה והשטן עושה הפליה) גם בתקשורת יש גובה והוא אלקטרוני או יישותי-מדעי ולעיתים היא (היישות התקשורתית) גבוהה מאוד עד יכולתה לעשות דה הומניזציה, דה פרסונילזציה או דה מיסטיפיקציה לאדם ולבטל את האני שלו (ראה פוליטקאים מושחתים או קורבנות לצערנו). וכוונתי מדבריי אלה היא כי היישויות המשקיפות על האדם בסדנה מאשרות או לא מאשרות את גובהו של האדם, ומהו גובה - היכולת של האדם לדעת מחשבות של אדם אחר, למשל בעזרת תיקשור, תבונה, ידיעה.
אם כך היישיום אחראיות על "האני" של האדם מפלות או מאצילות את אלה הקרובים אל חיקם של היישות. על כך יש לא פעם מאבק מי הם שיקבעו את גובהם של האנשים, היישות המסעידה בסדנה או האדם החופשי שבזכות מעשיו הגיע ליתרון הזה?.לעיתים נראית נקודה זאת איזוטרית לאדם אך היא חשובה מאוד להיסטוריה של האנושות, כי מאחורי כוח יישי זה להגדיר גובה לאוכלוסיות קמו מילחמות עולם: בין העם לאליטה, בין הפולטריון להגמוניה, בין האדם העני לעשיר,,,ורבים, רבים נפלו בקרב הזה
ולהבדיל...בכל הנוגע לאמונה באל אחד, הוא לדוגמה אדוני, הקשר בין אנשים הוא בין נשמות שהם חלק אלוקה ממעל. והקשר הזה בין נשמות בשונה מיישויות הוא עמוק ומוערך יותר...כפי שנאמר בקבלה "הוא קשר המלכות"...לסבר את הבנתם לקיומה של הנשמה ניתן דוגמא: "רכז נא את מחשבתך, מבטך ואת מלוא תשומת ליבך בעורפו של זר שנמצא לפנייך, כמעט תמיד הוא יגיב מיד, וינסה לאתר באופן תת מודע את כור הכוח אשר ממנו נובעת קרן מחשבתך" (ברג, 1993).
דת הנוצרית מול המדע: את הפרדוקס בין האמונה באל אחד לאמונות אפשר לראות למשל בסרט שעשו על שאלת תחייתו של ישו הנוצרי )הנוצרים מאמינים כי קם לתחייה שלושה ימים לאחר צליבתו בירושלים וחזר לגליל להעביר לפטרוס את הבכורה במנזר "הלחם והדגים"), לעומת זאת המדע מנסה לפרש את הברית החדשה על פי הארכיאולוגיה או מדעיי האדם, זאת המאמינים באל אחד ששמו LORD- GOD דוחים על הסף: "האמונה בנביא ותחייתו אינה שאלה של פרשנות" הם טוענים, אין לפרק את האמונה וכוחה לאותם אמונות וישויות הפוגעות בשלמות האמונה באל אחד, מאידך הם טוענים שיש חופש בחירה לאדם כל עוד יעשה בחירות נכונות וצודקות, ומהי בחירה נכונה כפי שנאמר באיגרת פאולוס השניה: " התנהגו כאנשים חפשיים, לא כאנשים המחזיקים בחפש ככסות לרשע, אלא כעבדי אלהים". כל המשתתפים בהבניית אותו נרטיב קולנועי על תחיית חייו של ישו, אינם דוחים את התחרות הסמויה בין השניים מדע ודת, שם בהפקה הקולנועית מוצגים כל אחד וה "אני" שלו, והריי לכם בסרט דוקומנטרי, יישות מול אלוהים ביחד או לחוד. אך מכיון שיוצר הסרט מגיע מפרשנות המודרנה את הדת ולא מצד הפוסט מודרנה, יגיד על כך מישל פוקו (פוקו 1972):
"הוי מלומדים, המתקראים בשמות גדולים
הביטו לאחור על אבות קדומים, למודי חוק
הם לא שקלו דוגמות בספרים לבנים מבהיקים
כי אם השקו את לבותיהם הצמאים בתבונה טבעית"
עוד נחזור למישל פוקו בהמשך...
אלא והלאום המוסלמי: נוכל להרחיק לכת למדינות האיסלאם, שם יש מאבק בין אלא האל של הקוראן והמוסלמים בכל העולם לבין החברה הגבוהה בסוריה ובעירק, שם במדינות אלה שורר באופן מוסתר ריבוי אלים או יישויות המשרתות את האליטה במדינת הלאום, זהו בעצם מאבק בין העם המוסלמי לשלטון האלטיסטי השולט בעם ביד קשה ובאי שוויון. ושוב אנו רואים מאבק בין אל אחד מתמיד ונצחי לבין כפיליות מתנצחות של יישויות, ואלים פגנים הרוצים לשלוט בנשמה של העם, כי העם שואף לשוויון בין היישיות על כל רובדיהם (זה בעצם ניתוח מרקסיסטי). יש לציין שמאבק זה לא שונה במדינות דמוקרטיות המתמודדות עם העשירון העליון וכוחם הם לשלוט בגובה האדם.
יישות מלמדת נשמה אוהבת: ניקח דוגמה נוספת, אדם הניגש ללמוד באוניברסיטה למשל או במכללה מתווכת לו יישות העוזרת לו בלימודיו, לעיתים היא רק מפקחת, כך יש שיח מטאפיזי בין הנפש ליישות המעמיקה את מקורות הידע או פותחת את שער התבונה, מאידך אין מדובר בהשגחה פרטית ולכן יתכן שירומה בבחינה ויגרם לו עוול. כאן נפתח דיון מוסתר באשר למידת המוסריות, היכן מידת המוסריות גבוהה יותר או צודקת יותר, האם האמונה באל אחד היא ערובה לגב מוסרי, ישיר, אמיתי ומאידך היישויות או האמונות הם ריבוי ולכן נמצא פתח לנצל את "האני" של אדם, כיצד נמצא את האמת בין השניים?, אולי בלשון הלצה נגיד בציון משוכלל של השניים. ומה עם נשמה אוהבת, על כך נאמר שכולנו רוצים שתהיה לנו ועל כך נכתבו אלפי שירים ופזמונים הערבים לאוזנה הקשבת. זיכרו היא, היא בעצם המקשרת בין העולם היישותי לאלוהים.
מבט מיקרו על האדם בתווך הישויות ואלוהים: אם נביט על מבט מיקרו של האמירה בדבר יישיות ואלוהים ,על פי מישל פוקו נוכל לסכם אותה כפסיכומאכיה (קרב הנפש), בין האלוהים ליישיות בין האמונה לאמונות ישנם כפילויות מתנצחות על השליטה בנשמה של האדם: "אמונה מול עבודה זרה, צדקה מול קמצנות, פרישות מול זימה, מתינות מול פחזות, סבלנות מול כעס, טוב לב מול קשיחות, הסכמה מול מחלוקת צייתנות מול מרדנות, אומץ מול פחדנות, ענוה מול פחדנות וכו'.(פוקו, 1972)..
ניתן לסכם שבמאבק בין היישיות ואלוהים הוא על רזי התבונה. אם היישות מעבירה אמיתה או ידיעה אל האדם ומאצילה את גובהו, האלוהים יכול להפריך את הידיעה או להפכה לאיזוטרית. על כך נשמעת תחילת תפילת ערבית: "ברוך אתה אדוני...פותח שערים בתבונה, משנה עיתים ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו...." עכשיו ניתן לחבר את ההתבוננות סביבנו בסדנה, כי הדת באל אחד מאמינה בקיומה של הנשמה בעולם הנצח, והיא בעזרת הנפש של האדם (הכוללת את האני העצמי) מתווכת בין כל הגורמים, ובכך פסענו צעד נוסף להבין את הטרמינולוגיה יישות מול האלוהים.
ביבליוגרפיה
ברג הרב, ש, פ (1993): הפתח לחוכמת הקבלה, חלק ג' הוצאת מחקר הקבלה.
הברית החדשה, איגרת פאולוס השניה.
מישל פוקו, 1972: תולדות השגעון בעידן התבונה, הוצאת כתר ירושלים.
מרדכי מרטין בובר, (2003): "אני ואתה", בתוך ספרו בסוד שיח: על האדם ועמידתו נוכח ההוויה, תורגם בידי צבי וויסלבסקי, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ט, עמ' 3–103.
תודות:משפחת בבלי
